"ולכאב הזה אין צבע ואין שם
הקשבת לי עם כל הלב
ועכשיו אני פתאום נושם"

אנחנו עם של שורדים. זה כמעט עניין טכני: רק מי ששרד המשיך את השושלת. זה בגנים שלנו.

התקבצנו כאן שורדים בכל מיני צבעים: שורדים מכל העדות, המינים, הדעות – כולנו שפנים שנשלפו מהכובע, בקסם ללא קוסם. ולכל אחד מאיתנו יש תפקיד. כולנו אותיות קטנות בתוך סיפור אחד ענק. סיפור של סבל וגבורה, סיפור של מסע ותלאות, שואה, אובדן, התגברות, בנייה וצמיחה מחדש. ורק העדויות שלנו מחברות בינינו בחוט בלתי נראה: לפעמים הכאב מחבר – לפעמים הכאב מדבר.

יוצרי השיר מספרים: "השיר מספר על הקסם שנוצר כשאנחנו משתפים אחרים במקורות משפחתנו, פתאום אנחנו מגלים שכל אחד ואחת מאיתנו הם ניצן קטן וחשוב להפליא על עץ נדיר, עתיק ושרדן עם שורשים עמוקים עמוקים באדמת ההיסטוריה. אם נספר יותר וניתן עדות, גם אם זו עדות על עדות – נהיה כולנו קרובים יותר."